יום שני, 1 באוגוסט 2011

מונטנגרו שלי שוויץ ואיטליה בבלקן

הרבה זמן לא כתבתי ואני רוצה לספר לכם על הטיול המופלא שערכתי למונטנגרו
המדינה היחידה בעולם ששמה אינו בשפה המקומית...

שטח ופינות נסתרות

למה דווקא לשם?
האמת התלבטתי מאוד וזאת למרות שקיבלתי המלצות חמות מידידים שהיו שם.
במחקר הקצר שערכתי לפני הטיול נתקלתי באופציה לטייל במונטנגרו ברכבי שטח, אני כידוע אוהב מאוד את המקומות והכפרים הקטנים וסוג טיול שכזה הוא קלאסי למדינה אשר תשתית הדרכים בה לעיתים באיכות ירודה מאוד (מאוד).
לטיול הזה החלטתי להזמין גם את ילדי ונכדי, אני חייב לאמר שבתחילה התלבטנו מאוד לגבי ההתאמה של סוג טיול שכזה למשפחות אולם טרם היציאה נפגשתי עם אופיר אשר תפר לי מסלול מתאים מאוד למשפחות, אופיר בכלל הוא אינציקלופדיה מהלכת למונטנגרו ומאחר ואני מכיר אותו שנים מתחום ההדרכה, החלטתי לקחת אותו בתור מדריך שלנו והא כמובן ארגן לנו את כל המסלול והלוגיסטיקה (ג'יפים, אוכל ) הכל כולל כמובן אירוח במשפחות בכפריםן שבחיים לא היינו מגיעים אליהם בקיצור חסך ממני את כל כאב בראש הכרוך בארגון טיול שכזה (3 ג'יפים ו 3 משפחות...)
למי שמעוניין המלצה חמה שלי להתייעץ עם אופיר בכל הנוגע למונטנגרו ופיתותיה הנסתרות -
052-8535456

ועכשיו לחוויות יום אחרי יום...

יום ראשון08:00 – נוחתים בדוברובניק, ביציאה מהשדה עולים על האוטובוס שלוקח אותנו לכיוון מונטנגרו.
הקרואטים לא ממש אוהבים את המונטנגרים וגם המונטנגרים באים לכאן בלית ברירה כדי לאסוף נוסעים ועוזבים מיד לארצם.
יש כמה קודים מקומיים חשובים שרצוי לזכור:
הגענו למעבר הגבול בין קוראטיה למונטנגרו. אופיר אוסף דרכונים, "לא ברור כמה זמן תיקח בדיקת הדרכונים, תלוי במצב הרוח של הפקיד", . "תהיו מוכנים לאפשרות של המתנה ארוכה".

בדרך עצירה בבית קפה שבחצרו מייצרים פרשוטו. בשר חזיר מעושן. איזה ריח מחריד... אבל הקפה והגבינה מצויינים.
ביקור בעיר העתיקה של קוטור. העיר המוקפת חומה שמעולם לא נכבשה במלחמה.
הטורקים שלטו חלקית במונטנגרו עד 1645. זה היה שלטון לכאורה בלבד, כשיש ערים כמו קוטור שבהם הם לעולם לא שלטו. מ1645 יש במונטנגרו שלטון דתי שנתמך על ידי אסיפת ראשי השבטים. יש במונטנגרו אסיפה כללית. ב1697 האסיפה בוחרת בדנילו הראשון כבישוף שיוצר את שושלת פטרוביץ.
השם מונטנגרו פירושו "ההר השחור" נראה שהשם ניתן עקב היערות הצפופים שסביב הר לובצן שנותנים לו מראה שחור. זהו שם באיטלקית, וזו כנראה המדינה היחידה בעולם ששמה אינו בשפה המקומית...

עולים בדרך מפותלת אל ההרים, 19 סיבובים חדים ונהג האוטובוס שלנו "לוקח אותם בסיבוב" בקלות רבה. רק כשבא רכב ממול, עוצרים לרוורס ונותנים כבוד לבא ממול. תצפית מדהימה על מפרץ בוקה ועל קוטור.

כל חלקת עשב שבטבע או ליד הבית נקצרת בבוא זמנה, ונערמת לסטוז'ינה – ערימת עשב עגולה עם פתח לאוורור המאפשר ייבוש של העשב לקראת החורף. ממרומי הערימה משתפלים ארבעה חוטים עם משקולות מבקבוקים או חפצים אחרים המהווים משקלות ושומרים על מבנה הערימה.


הנוף תרתי משמע...

משאית מקומית
אנחנו בדרך לפודגוריצה, בירתה של מונטנגרו. עד שנות השמונים נקראה טיטוגראד, כל זמן שטיטו שלט בפדרציה של עמי יגוסלביה ביד רמה. למרות שמאז מותו עברו כבר למעלה משלושים שנה העיר קטנה עדיין ולא מפותחת, בית מלון קומוניסטי עם אופי "של פעם", היה התחנה הלילית הראשונה שלנו בטיול..


המשך היום השני יגיע....



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה